היפר-ג'נטריפיקציה בקרויצברג

קרויצברג המודרנית היא אחת משכונותיה האופנתיות והמגוונות של ברלין. אורח החיים הססגוני של השכונה מתאפשר הודות למספר גורמים – ביניהם המיקום המרכזי, תמהיל דינמי של בתי קפה, חנויות וחיי לילה לצד רחובות מגורים ונוף מקסים לנהר. קרויצברג מגלמת בתוכה רבים מהאלמנטים הייחודיים שהופכים את ברלין לאחת הערים האטרקטיביות והמבוקשות ביותר בגרמניה, נוסף על היותה יעד מוביל לתיירים ומוקד משיכה עבור אליטות קוסמופוליטיות מרחבי העולם.

מאות אלפי אנשים בחרו בעשורים האחרונים לשכור דירות בברלין. רק בין 2012 ל-2017 גדלה אוכלוסיית העיר בלמעלה מ-243,000 תושבים – מתוכם 81% אזרחים זרים. קרויצברג, אשר בעברה היתה שכונה שולית וענייה, עוברת כבר מספר שנים תהליך קיצוני של "היפר-ג'נטריפיקציה", שמשמעותו: תושביה הוותיקים של השכונה, האמידים פחות מהמהגרים החדשים, מתקשים לעמוד בעלויות הדיור המרקיעות עקב הזינוק בביקוש לנכסי נדל"ן. מרבית הביקוש לנדל"ן מקומי מגיע מתושבים מקומיים אמידים וממשקיעים זרים. תהליך שכזה לרוב מתרחש סביב מוקדי חיכוך של מעמד חברתי, גזע, ומוצא אתני.

היפר-ג'נטריפיקציה הוא תהליך שהינו בבחינת "אליה וקוץ בה". ישנן השפעות חיוביות וגם שליליות על התושבים המקומיים, במיוחד בעיר כמו ברלין שהיתה בעברה שסועה ומפולגת. אך על אף המורכבות, התושבים המקומיים שנאלצים לעזוב את השכונה רואים בתהליך הזה "טיהור חברתי" – אורח החיים השכונתי המוכר והאהוב נמחק כתוצאה מהתנפלות יזמי הנדל"ן על האזור. ברלין מהווה דוגמה קיצונית לשינוי המהיר שמתרחש בערים שנקבע בהן סטטוס קוו פוליטי וכלכלי חדש – והוכחה לכך שגם בעתות שלום, ישנו צורך בהתאגדות של תושביהן לצורך מלחמה באי-צדק.

העיר המפולגת
הגבול בתוך ברלין נקבע לראשונה לפני כ-75 שנים עם חתימת הסכם פוטסדאם באוגוסט 1945. אך רק 16 שנים לאחר מכן הקימה ברית המועצות את החומה – מבצע שהושלם תוך שבועיים בלבד. לטענת השלטונות היה מדובר בניסיון למנוע מ"פשיסטים" להיכנס לרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (מזרח גרמניה) – אך גם כדי למנוע ממקומיים לעזוב. עד לאטימה ההרמטית של הגבול, כ-2.7 מיליון אזרחי מזרח גרמניה היגרו למערב המדינה.

כיום כבר כמעט בלתי אפשרי לדמיין את קרויצברג כחזית העימות בין ברית המועצות לארצות הברית. השכונה, הממוקמת במערב הגבול המפורז של מסך הברזל, היתה שכונת קצה מוזנחת. אש צלפים נורתה באופן כמעט יומיומי ע"י אנשי משמר הגבול בצד המזרחי, ובלילה האזור כולו הואר באור זרקורים שהותקנו על מנת לתפוס עריקים מהמזרח.

על אף ההזנחה והתחזוקה הלקויה, הדיור בשכונה היה זול והיא משכה אליה פועלים מהגרים – בעיקר מתורכיה – אשר התיישבו בקרויצברג בראשית שנות השבעים, ואשר עדיין מהווים נתח משמעותי מאוכלוסיית המהגרים הגדולה והמגוונת של השכונה. שרידיה של מורשת המהגרים הם מספר חנויות מקומיות ושוק אוכל תורכי מפורסם בסמוך לתעלת לאנדוור.

עושים היסטוריה
החומה עמדה על תילה במשך 10,316 ימים. ביצורים צבאיים חילקו את הרחובות למזרח ומערב, ואטמו את הרחובות והמרחבים הציבוריים שהיוו פעם את המרכז העירוני. הפלת החומה, אשר החלה רשמית ב-9 בנובמבר 1989, בישרה על שובה של הליבה העירונית המקורית. עשרות אלפי אנשים הציפו את שני צדי הגבול כדי לראות את הצד השני של העיר שלהם – בפעם הראשונה זה כמעט 30 שנה.

לא ניתן להפריז בחשיבותה של הסמליות העוצמתית של הרגע הזה, אך תהליך הריפוי שהגיע בעקבותיו היה משמעותי לא פחות. שני צדי העיר נהנו מהתאגדות הקבוצות הקהילתיות – בסיוע תמיכה ניכרת מהממשלה הפדרלית – לצורך בנייתו מחדש של לב העיר בו עמדה עד לא מכבר החומה. התחדשותה של בירת האומה ביטא את הריפוי וההנצחה שלאחר תום המלחמה. ברלין הפכה עקב כך לנציגה הבינלאומית של אופטימיות ושלום.

התמורות האורבניות בברלין מגלות שיש תקווה לערים שעדיין מפולגות ושסועות ע"י עימותים לאומיים ברחבי העולם. על אף שברבות מהערים האלה הסיכוי להשכנת שלום מוחלט הוא קלוש תחת הנסיבות הקיימות, עדיין ברור שבעזרת תנופה פוליטית מתאימה ניתן ליצור תהליך בזק של התחדשות עירונית.

מפילים מחסומים
תקווה זו היא חיונית, מכיוון שחומות עלולות להטמיע אי-שוויון עמוק בתוך המרקם העירוני: החל מהגבלת הגישה לתשתיות בסיסיות כגון מים וחשמל (לימה), עבור בהפרדת האזרחים על בסיס מוצא אתני, גזע או דת (בלפסט) וכלה בהגבלת השליטה ויכולת ההתפתחות של בני מיעוטים (ירושלים). מה שמדאיג הוא שבמאה ה-21 חומות הופכות להיות מאפיין נפוץ הרבה יותר באזורים עירוניים – לדוגמה בצורת "קהילות מגודרות".

אך הפלת מסך הברזל בן-לילה הביאה לקיצם עשורים של יריבות מרה אשר רק מספר ימים קודם לכן היתה עובדה מוצקה בשטח. ועל אף שעדיין קיים אי-שוויון, המהפך הקיצוני של קרויצברג – מחזית המלחמה הקרה למרכזה של ליבה עירונית מאוחדת ותוססת – ממחיש שתכנון ומדיניות אורבנית הינם אמצעים חיוניים לצורך עיצוב זהות עירונית אטרקטיבית, יעילה ומתפקדת.

כמובן שישנן בעיות הנטבעות מתהליכי היפר-ג'נטריפיקציה, ויש לתת את הדעת עליהן. אך נראה שתמיכתה של ברלין בניסיון להלאים מחדש בנייני מגורים מידי תאגידי הדיור – יחד עם צעדים להגבלת רכישת דירות להשכרה לטווח קצר – מאששים את ההנחה שמערכת איתנה לתכנון אורבני מסוגלת לאזן את האינטרסים של קבוצות וקהילות שונות ברחבי העיר (הן ציבוריות והן פרטיות), והכל תחת מטריה המגנה על האינטרס הציבורי ומאפשרת לעיר לשגשג.

ברלין הינה הוכחה שעיר מפולגת יכולה להתאחד מחדש בתוך כמה עשורים. אך יותר מכך, השינוי שעובר על העיר ממחיש כמה חיוני הוא שממשלות ואזרחים כאחד יהיו על המשמר מפני התגלמויות חדשות ושונות של אי צדק. עליהם לארגן ולעשות שימוש בכלים העומדים לרשותם לצורך התמודדות עם אתגרים ייחודיים בכל המישורים במאה ה-21.

Source: Quartz